משה גרייף נולד )כמו המדינה( בשנת 1948 בבוקרשט שברומניה ועלה לארץ בשנת ,1950 את ילדותו בארץ העביר בעיר עכו, אותה הוא זכר תמיד לטובה

את לימודי הרפואה סיים בשנת 1973 בבית הספר לרפואה שבבולוניה איטליה, את שנת הסטאז’ ביצע בחריצות בבית החולים בנהריה.

בשנים 1975 עד 1980 התמחה ברמב”ם בניהולו של פרופ’ אלכס רוזנברגר ז”ל. לאחר תום ההתמחות עבר לעבוד כמומחה צעיר ביחידת האולטרהסאונד ב”שיבא” תחת ניהולו של פרופ’ יעקב יצחק. לאחר מספר שנים נסע ללונדון שם עסק במחקר באופן אינטנסיבי, ושם גם פרסם מספר מאמרים מכוננים בתחום התהודה המגנטית.

בשנת 1989 קיבל הצעה שלא ניתן היה לסרב לה – לקבל את ניהול מחלקת הדימות באיכילוב. בשנותיו כמנהל חל מהפך בתחום הדימות החל בסוגי הבדיקות, וכלה בכמות הבדיקות, בגודל הצוות ובכמות המכשירים. “מכון הרנטגן” צמח והפך ל”אגף הדימות”

פרופ’ גרייף נישא לאשתו אהובתו יעל בשנת ,1980 להם שלושה בנים –אסף, הממשיך את מסורת הרדיולוגיה, ומסיים התמחות ברדיולוגיה פולשנית השנה, נדב ויאיר ושלושה נכדים.

פרופ’ גרייף הצטיין באקדמיה – הוא היה פרופסור מן המנין בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, והיה יושב ראש החוג לדימות במשך שנים רבות. הוא כתב כ112- מאמרים שזכו ליותר מ2400- ציטוטים בספרות הרפואית. תחומי הענין העיקריים שלו היו אולטרהסאונד בעיקר של שריר, שלד ועצבים, ופיזיקה של תהודה מגנטית.

פרופ’ גרייף שימש כיושב ראש איגוד הרדיולוגים במשך 12 שנים בהן מיסד את הכנס השנתי באילת ואת התחרות נושאת הפרסים למתמחים לזכרה של ד”ר מיכל מידן-אברהמי. אישיותו הנעימה, הידע והסמכות המקצועיים תרמו משמעותית לטיפוח הקשרים המקצועיים עם איגודים רדיולוגים בחו”ל. יחד עם ז’אן דני לרדו ורוברט סיגל הוא היה מהמייסדים של האגודה הישראלית-צרפתית לרדיולוגיה  (AFIM)

פרופ’ גרייף תרם רבות לקבלת האיגוד הישראלי לרדיולוגיה כחלק מהאיגוד האירופאי. הוא היה הישראלי הראשון שקיבל חברות כבוד ומדלית זהב מטעם החברה הרדיולוגית הצרפתית בשנת ,2007 והוא הישראלי היחיד שקיבל חברות כבוד מטעם ה – Radiology of Society European בשנת .2012 בשנה לאחר מכן, ב,2013- קיבל fellow Honorary מאת ה- Radiology of college American , עד היום רק כ200- איש קיבלו חברות זו, ופרופ’ גרייף הינו הישראלי השלישי )לאחר פרופ’ שור בשנות ה 60 ופרופ’ שוורץ בשנות ה 70

פרופ’ גרייף היה איש אשכולות – מעבר להיותו מנהל מחלקה, פרופסור באוניברסיטה, רדיולוג בעל שם עולמי ואבא מסור, הוא היה גם צייר מוכשר שאיוריו קישטו מדי שנה את החוברת של הכנס הרדיולוגי השנתי, קורא נלהב של ספרות יפה, תמיד עם המלצה על הספר האחרון שקרא. הוא אהב חדשנות וגאדג’טים ואסף שעונים ועטים. אבל מעל הכל היה איש שאוהב אנשים ותמיד מצא נושא שיחה עם האדם שמולו – אם זה כדורגל ואם זה רעיון חדש למאמר. ומעל הכל חיוך תמידי, חוש הומור שופע ואופטימיות. גם בשנותיו האחרונות כשהתמודד עם מחלה קשה שמר על אופטימיות והמשיך לתכנן תוכניות לעתיד.

פרופ’ גרייף השאיר אחריו דור של רדיולוגים שעבורם היווה מודל לחיקוי של חדשנות, מוטיבציה ושאפתנות מחד ושל אהבת האדם והצניעות מאידך, יהי זכרו ברוך